תרפו ותאפשרו "לרכבת" לשאת את המטען שלכם / גרשון קום
"נוסע ברכבת אינו צריך לשאת את מזוודתו. הוא יכול להניח אותה ולאפשר לרכבת לשאת אותו ואת מטענו גם יחד". (מתוך: ערות בחיי היומיום/ סטיבן פלדר)
תתייחסו לאמירה זו כמשל. לכאורה זה נשמע אבסורדי. אם הרכבת כבר נוסעת, מה הטעם להחזיק את הטרולי ושאר הציוד על גופינו? אבל כשחושבים לרגע מתוך התבוננות אישית נגיע למסקנה, שרובינו עושים בדיוק את הדבר האבסורדי הזה בהתייחסות למטען הרגשי שלנו, כמטפורה למטען האישי של נוסעי הרכבת
. אנחנו מדמיינים דאגות וסוחבים דאגות - שעוד לא הגיע זמנן אם בכלל הן אמיתיות ואם הן יתממשו .רבים מאיתנו מבזבזים אנרגיות רבות על אחיזה ושליטה באותם מקומות שאפשר להרפות ולסמוך על התהליך .רבים מאיתנו נושאים לבד ללא צורך, מטען רגשי כבד של אחריות, פחדים וסימני שאלה .אין צורך בכל זה. הגיע הזמן להרפות. ואל - דאגה, הדברים יתרחשו כפי שהם צריכים להתרחש .להרפות - לא מתוך ויתור חלילה אלא מתוך אמון בדרך, בתהליך
במסלול ההסמכה לתנועה טיפולית במרכז האקדמי בוינגייט אנחנו גם עוסקים במיומנות של ביצוע התנועה מתוך העדר המאמץ - כדימוי ליישום תהליכי החיים גם במקומות עם לכאורה חסמים פיזיים ומנטליים. אפרופו לאפשר לרכבת לשאת אותי ואת מטעני
:אני מזמין אתכם/ן לשאול את עצמכם .איזו "מזוודה" אני עדיין סוחב/ת, למרות שהדרך כבר יכולה לשאת אותה עבורי*
.כיצד אפשר להרפות מבלי לוותר על יישום והשגת המטרה. במי ובמה ניתן להעזר לצורך כך*
בסיום מאמר זה וכהמשכו - אאחל לכולנו איחולי שנה טובה ומבורכת. שנה של עצמאות וחוזק פיזי ונפשי עם אנרגיות מועצמות שבונות הצלחה ועוצמה אישית
